Sunday, January 22, 2012

אותו הים / The Same Sea

To M.N. & Y.L.

 לפעמים יש הרגשה שאינם בעצם מחייכים אליך, אלא רק להקרנת עצמם על ענייך. טיול הימה מאמת התרשמות ההיא של טביעה בהמון הנרקיסיסאים. עם גבם בכיון לים הרחוק, ערמת גופות סוף הדרך, אינם שמים זין, מעמידים פנים ומתגנדרים מסביב בריכה שבה בכלל לא מתכונים להכנס. זה הכל רק להופעה, חביבי.

יחיא לבאבידי

At times one gets the feeling they're not really smiling at you, but at their own reflection in your eyes. A trip to the beach confirms this impression of drowining in a crowd of narcissists. With their backs positioned disinterestedly to the distant sea, a pile of perfect bodies preen and pose around a swimming pool they have no intention of entering. It's all about appearances, habibi.

Yahia Lababidi

- אופק הים מאבד ספינותיו
קשה לשמר על משהו עכשיו.
מאחורי ההר חכו הלוחמים.
כמה זקוקים אנו לרחמים.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.

יהודה עמיחי

The horizon losing ships off the sea shore.
Hard to hold onto anything no more.
The fighters that waited behind the hill.
How much are we in need of mercy still.
The two of us together and each one alone.

Yehuda Amichai


העיר, אינה, למתגעגע, חלל החוסר
החילון אבל, זמנים טהורים יותר
שעות לספור, על ספסל, הויה
מרחב שתוי, שטוף, בחושך הים
היום, המים צבועים, אתה, חויה

שולחן הפורח, בינינו, בידוי גופות
מתרחב בין מדינות, שפתיים, שפות
החרשתי, תמיד תחת עור הדף
דממה, בגובת העין, אחריי רדף
מתפללים, עמוסים, הם מתבוללים בעשן

דימוי, השקר, הופך לצליל הקרבה
איוש כאן אין, אלא רעב
תואה הטורפת תועבה, מידך, הדקה
לבדו, אותו הים, ידיד חרב
ערום הבית הזה, אחיו אי-שם

מדמם הגג, אך בפנים רוקדים
חיילים, צעירים מאוד, כאילו בתולות
במים, בתוך פגזים, היו נולדים
אני חושב וחושב, בלי זכרונות
מנסה למצוא דרקון, היכן אתה?

צולל מדי פעם באותו הדף
מת קצת, חצי ער, לוחם
ואיני מוצא, עין או זרוע
היה סיכוי בכלל, לשיחה?
שנינו תמיד, מפוזרים, באותו הים

The city, is not, what is longed for, in the void of the lack
But rather, the profanation, of purer times
Hours to count, on a bench, pure existence
The distance so drunk, rinsed, in the darkness of the sea
Today, the waters colored, yourself, experience

A prosperous table, in between us, a confabulation of bodies
Extending across countries, with lips, with languages
I silenced up, always, the skin of a page under
The stillness, at the height of the eye, chased me after
The supplicants, so busy, assimilated into the smoke

The image, of the lie, becomes the sound of nearness
Despair behold, there is not, but hunger
Lust that abomination devours, from your thin hand
By himself, the same sea, friend of the wilderness
So naked this thouse, elsewhere its hearth

Bleeding from the roof, while they are dancing inside
Soldiers, very young, as if mermaids
Being born in the water, from within mortal shells
I think again and again, without remembering
Trying to find my passport, you, where you are?

I dive from time to time into the same page
Dead a little bit, half awake, battling on
And do I not find, arm or eye
Was there a chance, at all, for small talk?
Both of us always, scattered, in the same sea.


No comments: