סודי

יש בי סוד יפה
ואינני מוכן לספר דבר
איך לא מצאתי שפתם, שפתיה, שפתיו
באורך הלילה כולו
מתיישב בצד המערבי של ביתי
בצדו העצוב
שבו מדבר חדרי חלומות בקול נמוכה
ושנינו, שלושתנו או אפילו ארבעתנו, כולל חדרו של לאו
מסתבכים בהגותנו, בטל אגדתנו.
סודי, דבר! דבר!
ועדיין אינו אומר מילה
אינו קיים
סודי הוא אהתבי באהבתם
שבציבור אינה מובנת
שהיא לבד
שיש בה סודים קטנים יותר
בחלומות שבהן אנשים אחרים מתועררים
אנשים שאינם מדברים
הם רק מתרגשים
ביומיום
מדברים יותר קטנים מספרים
הם גם מדברים,
אף מדבר
המדבר
במדרשה של אביבה
מקורותיו מדברים
אבל הם גם
הם גם מקורבים לגופי
ואני מחפד
מהאומה
מטומא, משינא, שבגופי
אבל אינני רוצה לברוח
בחדר ההוא
של קרובתם
אני וסודי ילדים
שמוכנים לבכות
כשאין בנו אהבה
וכבר לא מפחדים
מהם.